1. העניין שבפני, בקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן בפני התובענה אשר הוגשה כנגדם.
2. התובענה, תובענה כספית בסדר דין מקוצר, הוגשה ע"ס 11,350 ש"ח, כאשר על פי כתב התביעה, החבות בתשלום נובעת מהסכם שכירות בלתי מוגנת אשר נכרת בין התובע לנתבע מס' 1, בנוגע לדירת מגורים המצויה ברח' המתמיד 29, נשר. הנתבע 2 הינו אחיו של הנתבע 1, ומי שערב להתחייבותו של הנתבע 1 על פי הסכם השכירות.
3. על פי הנטען בכתב התביעה, הדירה הושכרה לנתבע 1 לתקופה של 12 חודשים החל מיום 1.4.2009, ואולם נטען כי הנתבע נטש את הדירה ביום 31.10.2009, ולפיכך נותר חב בתשלום דמי השכירות בשיעור 1,200 ש"ח לחודש, עד לתום תקופת השכירות.
4. אציין כי על פי הנטען, לכאורה עזב הנתבע 1 את המושכר 5 חודשים לפני תום תקופת ההסכם, ולפיכך לכל היותר מדובר בתובענה ע"ס 6,000 ש"ח (בערכי קרן), ולא כמתואר בכתב התביעה, כסכום ע"ס 11,500 ש"ח.
5. הנתבע הגיש בקשה למתן רשות להתגונן בפני התובענה, וטען כי לאחר שהתגורר בדירה כשישה חודשים, נקלע למצב כלכלי לא טוב, והגיע להסכמה עם התובע, על סיום הסכם השכירות בסוף חודש אוקטובר 2009. בנסיבות אלה, טוען הנתבע, כי דמי השכירות שולמו עבור מלוא התקופה המוסכמת בה הושכרה לו הדירה (למעט דמי השכירות בחודש אוקטובר 2009), שכן נכרת בין הצדדים "הסכם ביטול" ביום 1.11.2009, ולפיכך סבור הנתבע 1, כי לא נותר חייב כל חוב בגין דמי השכירות. עוד טען הנתבע, כי התובענה הוגשה בחוסר תום לב, וכמענה להליך משפטי אשר ננקט מטעם הנתבע 2 כנגד התובע.
6. הנתבע מס' 1 לא התייצב להיחקר על תצהירו, ואולם הנתבע מס' 2 נחקר. במסגרת חקירתו אישר הנתבע מס' 2, כי אכן לא ידוע לו על כי הנתבע מס' 1 שילם את דמי השכירות עבור אוקטובר 2009, ואולם הסתמך והמשיך להסתמך על אותו נספח "ג" לכתב התביעה, כאשר כל צד נותן פרשנות אחרת לאותו נספח. הנתבעים רואים בנספח ג', בהסכמה בדבר ביטול הסכם השכירות מסוף חודש אוקטובר 2009, ואולם התובע רואה בכך תיאור מצב עובדתי, ולעמדתו אין מנוס מללכת בתוואי המפורט בהסכם השכירות, קרי, תשלום דמי השכירות עד לתום תקופת החוזה המקורית.
7. אציין, כי אני רואה במחלוקת אודות הפרשנות של אותו נספח "ג", כמקימה הגנה אפשרית בפני התובענה. יש לזכור כי מדובר במסמך אשר נוסח בכתב יד וללא נוכחות עו"ד, וככל שהתובע מעוניין להיבנות על מסמך זה, מוצדק לאפשר לנתבעים לחקור את התבוע בהקשר זה, באופן המקים עילה למתן רשות להתגונן.
8. אוסיף, כי על פניו, בכל מקרה מוצדק היה ליתן רשות להתגונן, לאור הטענות האריתמטית הברורה העולה מכתב התביעה. טוען התובע כי המושכר הושכר לתקופה של 12 חודשים, מסכים התובע כי שישה חודשי שכירות שולמו ונפרעו, וטוען הוא כי הנתבעים חבים בתשלום עבור 9 חודשי שכירות נוספים - כל זאת כאשר לכל היותר, יתרת החוב נוגעת לסך של שישה חודשים (שכן זוהי יתרת תקופת השכירות). שגיאה בולטת זאת, מצדיקה לבדה מתן רשות להתגונן בפני התובענה, ובצירוף המחלוקת אודות ניסוח אותו מסמך, נספח "ג" לכתב התביעה, אני מקבל את הבקשה, וניתנת בזאת רשות להתגונן בפני התובענה.
9. יחד עם זאת, לאור העובדה כי ישנו סכום שאינו שנוי במחלוקת, סבורני כי אין זה מוצדק ליתן רשות להתגונן בפני התובענה, ללא תנאי. הנתבע מס' 2 הודה כי אין לו ידיעה אודות התשלום בגין דמי השכירות לחודש אוקטובר 2009, ובירור עובדתי עם הנתבע מס' 1 נמנע מעצם אי התייצבותו, ויוצא כי ישנו סכום אשר לכאורה, אינו שנוי במחלוקת.
10. לפיכך אני מורה, כי הבקשה תתקבל, והתובענה תועבר לפסים של סדר דין מהיר, בכפוף להפקדת סך של 1,200 ש"ח בקופת בית המשפט.
11. הסכום כאמור יופקד בתוך 30 ימים מהיום, עם הפקדת הסך תועבר התובענה לפסים של סדר דין מהיר וייקבע מועד לדיון.
12. ת.פ. ליום 12.12.2012.
ניתנה היום, כ"ד חשון תשע"ג, 09 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.